פירות יבשים, ונזהרים.

חג לאילנות הוא לא בהכרח חג "תמים" מבחינה בריאותית.
נכון, אין כמעט חג שלא כרוך באזהרות מפני נזקים לבריאות החניכיים והשיניים שלנו, אלא שבט"ו בשבט האזהרות האלה מקבלות משנה תוקף; הפוטנציאל לנזקים שונים גדל ועולה על חגים אחרים, בעיקר וכמובן "תודות" למאכלים המזוהים עם החג: פירות יבשים.
משנה לשנה, אפשר לראות ולהרגיש מבלי לחפש יותר מדי את המבחר ההולך וגדל של סוגי פירות יבשים. אם עד לפני כמה שנים, נחשב קיווי מיובש למשל כ"פרי יבש 2.0", הרי שהיום אנחנו מדברים על גל של פירות חדשים, טרופיים ואירופאים, שנכנסו בקלות לתוך הטרנד של פירות יבשים. הפיצוציות וחנויות הממכר לפיצוחים מלאות בתקופה כזו עד אפס מקום ועל המשקל עולים עשרות סוגים שנבלוס לצד המשפחה בערב החג.
אז למה פירות יבשים הם מתכון לצרות גדולות ממאכלי חג אחרים?
קודם כל, זו כמובן המתיקות שלהם.
מן הסתם, אנו לא מדברים על פירות טריים ובריאים הנקטפים מן העץ. אומנם ישנם אגוזים בעלי ערכים תזונתיים וכמות סוכר נמוכה יחסית שאנו טועמים בחג, אלא שפירות יבשים קשורים לרוב בפירות מתוקים במיוחד העוברים עיבוד תעשייתי שלוקח כמעט את כל הערכים התזונתיים של הפרי, ובמקומו מוסיף סוכר… הרבה סוכר!
מעבר לכך, אנו מדברים תהליך ההופך את הלעיסה של פירות יבשים לדבר לא בריא. העיסה הדביקה עלולה לתלוש ממקומם כתרים וסתימות באזורי הלעיסה, כמו גם להותיר שיירי מזון דביקים, מתוקים וסמיכים במיוחד בין השיניים שלנו.
אם קיימת המלצה בארוחות חג לצחצח שיניים כדי להסיר שיירי מזון, ההמלצה הזו הופכת להכרח חשוב כשמדובר בפירות ט"ו בשבט. צחצוח והעברת חוט דנטלי הם אמצעי שאסור להתפשר עליהם. נסו לשם המחשה להיזכר כיצד מרגישה לעיסת משמש מיובש. המשמש פשוט נדבק לכל קבוצת שיניים טוחנות, כשאנו מרגישים שעלינו פשוט להילחם כדי להוציא את החתיכות היחסית גדולות שנותרו בין החניכיים.
לשם הסרת שכבת הפלאק הצוברת בתנאים אלו קרקע מאוד נוחה לגידול בתוך הפה שלנו, יש גם להקפיד על תמיסת מי פה לשטיפת חלקי הפרי שעדיין נותרו.
אז נסכם,
חג לאילנות הוא גם חג לחיידקים העושים שמות בפה שלנו מכמויות הסוכר האדירות שהם צורכים. אסור לזלזל בהמלצות. זהירות מחייבת אותנו, את כולנו.

רוצים לדעת איך לשמור על השיניים שלנו בט"ו בשבט ובחגים. הזמינו עוד היום תור לשיננית